<h1>אהל מועד שער ראשית חכמה דרך ח'</h1>
<h2>דף לו:</h2>
בגמ' נחלקו ר"מ ורבנן כיצד מתודין ר' מאיר אומר פשעתי עויתי חטאתי ורבנן אמרי חטאתי עויתי פשעתי וכן בדוד הוא אומר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו וכן בדניאל ואיכא מ"ד דפסק כר"מ מטעם דשתק ליה רבא לההוא דנחת והתודה כר"מ ורוב הגדולים פסקו כרבנן וכן עיקר וממה שאמר משרע"ה נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא גמרינן להתודות תחלה על החטאים אלא כך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשו' עשה זדונות כשגגות ונהגו לומר בעי"ת שבין ר"ה ליוה"כ כשמתודין וידוי זה אבל חטאנו אשמנו בגדנו גזלנו דברנו דופי העוינו והרשענו זדנו חמסנו טפלנו שקר יעצנו עצות רעות כזבנו לצנו לוצצנו מרדנו נאצנו סררנו עוינו פשענו צררנו קשינו עורף רשענו שחתנו תעינו תעתענו סרנו ממצותיך הטובים ולא שוה לנו ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו זהו הנוסח להתודות ואם התודה בענין אחר כל שהצדיק עליו את הדין יצא ויאשיה אמר [איכה א'] צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי ובתורה כתיב הצור תמים פעלו וש"ץ כשיורד לפני התיבה ביה"כ אין דרך להזכיר כל הפרטים שכתבנו שאומרים היחידים אלא דרך כלל נהגו לומר אבל חטאנו העוינו והרשענו וסרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו וגו' ובדין הוא לקצר הפרטים לפי שהוא מתודה על כל העם ואיך יפרש שום חטא ומי הוא אשר יטיל חטא פרטי מפורסם על הציבור בכלל. וכתבו הגאונים דחייב אדם להתודות מעומד וגם צריך לעמוד כשיאמר הש"ץ אבל חטאנו ואע"פ שכל אחד ואחד התודה בתפלתו, וכך אמרו בגמ' שמואל הוה קם כד מטא שלוחא דציבורא לאבל חטאנו הלכך מניה גמרינן לעמוד.
<h2>דף פו.</h2>
אמרו ג' חלוקי כפרה הן ותשובה עם כל אחד ואחד מהן, עבר אדם על מ"ע ועשה תשובה מוחלין לו מיד עבר על ל"ת ועשה תשובה [תשובה] תולה ויוה"כ מכפר עבר על כריתות ומיתות ב"ד במזיד ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין, אבל מי שיש בידו חילול ה' אין כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת. כל אדם מפורסם בחסידות ויעשה דברים שבשבילם מרננין בעולם אחריו ה"ז מחלל השי"ת אע"פ שאינן עבירות.
בא וראה כמה כח החטא שעושה רושם בנפש ובגוף ובאויר, בנפש שאמרו קשורה לו ככלב בגוף כמו שנ' [איוב ל"ז] ביד כל אדם יחתום באויר שהחטא מלכלך האויר כמו שנאמר על יעקב שהיה מתפחד שמא נתלכלך בטומאה בבית לבן ולפי שהפסד האויר יש הפסד עולם צותה התורה לקחת דין מן החוטא וכשיעשה אדם תשו' כל הרשומות מתבטלות לא עשה תשובה הרשום בכתב אמת וגופו ונשמתו מעידין על מעשיו שנאמר [חבקוק ב'] כי אבן מקיר תזעק וכתיב כי מלאכיו יצוה לך ונפשו מעידה בו שנאמר [מיכה ז'] משוכבת חיקך שמור פתחי פיך ואף איבריו מעידין שנ' [ישעיה מ"ג] ואתם עדי נאום ה'. ובשביל שהנפש מטמאה ומתלכלכת בכל דבר איסור דכתי' ונטמתם בם לפי' נקרא השוגג חוטא ויש לו יסורין על חטאים שעשה בשוגג ומהו חטאו שלא נזהר בעצמו ולא היה ירא וחרד שלא יאכל ולא ישתה ולא יעשה דבר עד שיבדוק יפה יפה ויתגלה לו שהוא מותר ועד"ז הוא החטא בשגגה בכל התורה ואעפ"כ אין השוגג ראוי ליענש על שגגתו אלא צריך מרוק ובזמן הבית היו מתכפרין על השגגות בקרבנות וכשאין בהמ"ק קיים ממרק ממנו אותם השגגות ביסורין בשביל שיהא נקי לעוה"ב. הנה הארכנו בזה אעפ"י שאין מקומו מפני שיש בו הערה לתשובה.
כל תשו' מועילה לאדם ואעפ"י שלא שב אלא מחמת יסורין גדולים וכן הכתוב צווח תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם ואמרו רז"ל [ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א] עד דכדוכה של נפש ואמנם אמת הוא שהמדרגה התחתונה והרחוקה שבתשובה הוא מי שלא שם לבו לשוב עד שבאו אליו ממיני הצרות ולמעלה ממנו השב מיראתו מעונש ולמעלה מזה מי שלא שב עד שהוכיחוהו נביאים או חכמים והמעלה הגדולה בתשו' הוא כשישוב האדם בהכרתו אלקיו ובחינתו בהתמדת טובותיו עליו ומי שנתקשה עליו גדר התשו' ישוב בכל כוחו ויכולתו והשי"ת יקל אותה אליו שהבא לטהר מסייעין אותו ואם תשובתו מאיסור עריות יכרית הבורא ית' הולד הנולד מהאיסור ואם שב מצד אונאת ממון ואין לו די ספוקו יתן לו ממון ויפרענהו לאשר אשם לו ואם לא יכיר האיש אשר עשה לו דהאונאה יוציא הממון בבנין כולל בגשרים ובמעינות ובבארות ויהנה בני אדם עד שתהיה תועלתו כוללת מי שעשק ומי שלא עשק ואם מת העשוק והיה מכירו יחזיר הממון ליורשיו ואם הזיד בגופו או ספר בגנותו יתנדנד על חבירו בפני עשרה בני אדם ויאמר חטאתי לה' אלקי ישראל ולפלוני זה שחבלתי בו שדברתי בגנותו ובזה ימחול לו המקום כי קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת. כלל אמרו בתשובה לפי הנאת החוטא יש לו לעשות תשו' ומ"ע מה"ת להעיר אדם את רוחו ואמץ את לבבו לחזור בתשו' ביוה"ך שנ' מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו ואמרו ז"ל שיוה"ך מכפר עם התשו' וד' תשובות הן תשובת הבאה תשובת הגדר תשובת המשקל תשובת הכתוב תשובת הבאה כיצד מי שחטא בא"א או בשאר העריות ובאת לידו זאת האשה או אחרת ולבו מת עליה וימנע ויעבור רוחו אע"פ שהוא כבראשונה באותו מקום ובאותו פרק כלומר שלא מנעתו זקנה או חולשה או חולי, תשו' הגדר כיצד יגדור עצמו מראית פני נשים ותכשיטיהן בין שהן עליהן בין שאין עליהן ולא ישמע קול נגינת בכוון לבו ולא ירמוז ויקרוץ לאשה ולא יהיה כלל עסקו עם הנשים תשובת המשקל יש לו לשקול צער כנגד הנאתו שנהנה בה תשו' הכתוב אם עבר עבירות שחייב עליהן מיתת בית דין יש לו לסבול חטא מות ואם עבר עבירות שיש בהם כרת או מלקות ילקה ויודה ויצטער ויש לאדם ליתן אל לבו מה שנ' ונקדשתי בתוך בנ"י ומה אפי' בשעת השמד אמרה תורה יהרג ואל יעבור לכ"ש שיש לו לעצור רוחו שעה קטנה מלהנות בדבר שהוא תועבת השי"ת.
<h2>דף פו:</h2>
כל מי שמתחרט על עונותיו חרטה גמורה אין מזכירין לו עונותיו שנאמר [יחזקאל ל"ג] ורשעת הרשע לא יכשל בו ביום שובו אלא הקב"ה מוחל וסולח לו וכן כתוב [משלי כ"ח] ומודה ועוזב ירוחם שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו אם אדם מקניט את חבירו ספק מתפייס ממנו בדברים ספק אין מתפייס אבל הקב"ה אינו כן אלא עבר אדם עבירה מתפייס ממנו בדברים שנאמר [הושע י"ד] קחו עמכם דברים וגו' ולא עוד אלא שמחזיקין לו טובה שכל מי שנפטר מן העולם בתשובה אפי' קדמו אלף אלפי עבירות כולן נמחות בתשובה ונפטר מכל הפורענו' ומנין שיש לו שכר שנאמר [שם] וקח טוב ולא עוד אלא הרי הוא כאילו הקריב קרבן שנאמר [שם] ונשלמה פרים שפתינו שמא תאמר פרי חובה ת"ל [שם] אוהבם נדבה, ומי שהי' ירא שמים כל ימיו ומרד באחרונה וכפר במצות בלבו ונתחרט עליהם הרי ביטל כל המעשה הטוב שעשה שנאמר [יחזקאל ל"ג] צדקת הצדיק לא הצילהו ביום רשעו והכתוב לא נאמר אלא בתוהה על הראשונות פי' כמו שהמתחרט על עונותיו אין מזכירין אותם אליו כך המתחרט על זכיותיו לא יצילוהו ביום רשעו ואפי' קדמו אלף אלפי זכיות חטא זה מכריע.
מי ששב מעבירות שבין אדם למקום והתודה עליהם יוה"כ זה א"צ להתודות עליהם יוה"כ אחר ואם חזר והתודה הרי זה משובח שנאמר וחטאתי נגדי תמיד ומה אני מקיים כסיל שונה באולתו כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו פי' נעשית לו כהיתר והמתודה א"צ לפרוט החטא שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ובמה אני מקיים ויעשו להם אלהי זהב כדרבי ינאי דאמר ר' ינאי אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די גרם להם החטא, בד"א שא"צ לפרוט החטא בעבירות שבין אדם למקום אבל בעבירות שבין אדם לחבירו כתיב [משלי כ"ח] מכסה פשעיו לא יצליח כי אין לו כפרה עד שישיב הגזילה והחמס והעושק אשר עשק ואם הלבין פניו או שסיפר עליו לשה"ר צריך ללכת אחריו עד שיתפייס כמו שנתבאר וכן בעבירות שבין אדם למקום שנתפרסמו חייב אדם להתאונן ולהתאבל עליהם לפני בני אדם שהרי חילל ה' הואיל וחטא בפרהסיא וצריך לקדשו ברבים ומצוה לפרסם החנפים מפני חילול הש"י כדכתיב ונתתי מכשול לפניו פי' כדי לפרסמו כלומר כדי לגלות ששב מצדקו ובשביל שקלקל מעשיו ענשו המקום וכל שלות הרשעים אינן אלא תקלה בסוף ועל כן כתיב [משלי י"ח] להטות (צדק ומשפט) [צדיק במשפט] טוב להם לצדיקים שלא נשאו להם פנים בעוה"ז שבשביל שהן נוטלין שכר בעה"ז על מיעוט מעשים רעים שעשו בשביל כך ינחלו החיים הנצחיים ויזכו לראות בטוב ה' בארץ החיים ועליהם נאמר [שם ח'] להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.
התשובה אינה בוידוי לבד אלא השבת מה שאבד מהשי"ת וכאשר יתאחר החוטא לשוב ירבה מאד עונשו ואיחור התשובה לא תמצא כ"א בעמי הארץ אשר לא חכמו להשכיל דרכיה ורבותינו ז"ל קראו משומד למי שאינו נזהר מחטא
ידוע אע"פ שיקיים כל המצות ויזהר מכל העבירות ועל זה נאמר [דברים כ"ז] ארור (האיש) אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם ולא אמר אשר לא יעשה אותם.
ה' תנאים צריך בתשובה, ואלו הן, העזיבה והחרטה והקבלה שלא ישוב עוד לחטאו והוידוי ובקשת המחילה, ובחסד ואמת יכופר עון, ואמנם כל זה בתשובה שאם לא שב לא יתכפר לא בחסד ולא בצדקה שנאמר [דברים י'] אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד ופי' רז"ל [רמב"ם אבות פ"ד מכ"ב] לא יקח שוחד מצות צדקה להעביר החטא ולמחול העונות ולא נאמר [משלי ט"ז] בחסד ואמת יכופר עון כ"א בבעל תשובה.
בכל מעשיו צריך האדם להראות החרטה, בדבריו במאכלו ובכל תנועותיו ובכלל זה הוא שישבר לבו ויכניעהו וישנה מלבושיו ותכשיטיו ויתאבל ויבכה על חטאיו ויכלים נפשו על רוב רוע מעשיו כי בזה תשלם תשובתו ויכפר לו ה' עונותיו ועוד יהיה לו שכר גדול ויהיה נמנה עם כת הצדיקים לעוה"ב וירוחם גם בעוה"ז שנאמר ומודה ועוזב ירוחם, וממפסידי התשובה הוא אם השב מתחרט במקצת עונותיו ומתמיד על קצתם שזה דומה לאדם שתופס שרץ בידו שאפי' טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה ולא תתכן בשום פנים החרטה אא"כ יכיר וידע ויבין גנות מעשהו וע"כ כתיב [תהלים נ"א] "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" ויש לאדם לשקול עונש העבירה עם עריבותה ועריבת גמול הצדקה בעוה"ב עם עריבותה בעוה"ז וע"ז הזהירו [אבות פ"ג מ"א] הוי מחשב שכר עבירה כנגד הפסדה והפסד מצוה כנגד שכרה וצריך שיבין שלא יעלמו עונותיו ובתשובה יתקן טעותו ויתן בלבו יום המיתה ודין בוראו ויתן אל לבו גדולת השם ית' שהמרהו כמו שנאמר הלה' תגמלו זאת ואמר [ירמיה ה'] האותי לא תיראו נאם ה' וזהו ששנינו [אבות פ"ג מ"א] דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, וצריך לזכור תמיד פשעיו וישימם נוכח פניו כמו שנאמר וחטאתי נגדי תמיד ויתענה ויתפלל ויתחנן להשי"ת ויכפר עונו וימחול פשעיו ויזהיר הבריות שלא יחטאו וידריכם בדרכי התשובה.
וצריך שיתן אל לבו תמיד יום המיתה וישוב היום שמא ימות למחר, וכן שנינו [שבת קנ"ג ע"א] ר' אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך א"ל תלמידיו וכי אדם יודע באיזה יום ימות א"ל ר"א ישוב היום שמא ימות מחר וישוב מחר שמא ימות למחרתו ונמצאו כל ימיו באין בתשובה ואף שהע"ה אמר בחכמתו [קהלת ט'] בכל עת יהיו בגדיך לבנים זו תורה ושמן על ראשך אל יחסר אלו מע"ט, המשיל נקיות הנפש בלובן הבגדים, והשמן משל למע"ט, וצריך להשבים לעזוב בחייהם חפצי הגוף וזהו שאמרו במשנת דרך ארץ רצונך שלא תמות מות עד שלא תמות ואמר החכם [בן המלך והנזיר שער י"ד] גט לעוה"ז וקידושין לעוה"ב ע"כ צריך ליתן אל לבו כי העוה"ז צרה לנפשו וידע ויבין כי כל תכלית לעולם הגמול והוא העיקר וזה יביאהו לשוב בכל יום, ובמדרש [קהלת רבה] משל לאשתו של מלח שהיתה מתקשטת ותשם בפוך עיניה ובעלה הלך למרחוק אומרות לה שכנותיה על מה תתייפי ובעליך הלך למרחוק אמרה להם בעלי מלח הוא אולי הפך רוח ים וקל מהרה יבא וימצאני והנני מתקשטת כן יש לאדם ליתן אל לבו כי ביד ה' נפש כל חי ושמא בקרוב יקחנה ובזה יזהר שלא ישתמש בעוה"ז זולתי לעית"ש בתשו' ומע"ט.
<h2>דף פז.</h2>
כ"ד דברים מעכבין את התשו' לה' פנים כמו שפי' ר"מ ומהן ה' קשות ורעות להניחם לפי שהאדם נמשך אחריהם ואלו הן רכילות ולה"ר ובעל מחשבות רעות והמתחבר לרשע כי מעשיו נרשמין בלבו והכתוב צווח [משלי י"ג] ורועה כסילים ירוע ויש מהם ה' דברים קלים בעיניו ואין אדם נותן אותם אל לבו להתחרט מהם והן האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה ודבר זה הוי אבק גזל והוא מדמה שלא חטא מפני שאכל ברשותו והמשתמש בעבוטו של עני כגון בקרדומו ושאר דברים שאין בהם חסרון כיס ויש בזה ג"כ אבק גזל, והמסתכל בעריות שמאחר שלא קרב אליה בקירוב בשר מעלה על לבו שאין בכך כלום, והמתכבד בקלון חבירו ומעשיו כגון שמתוך דבריו ניכר שהוא נכבד וחבירו נבזה וזה שאומר בלבו שלא חטא כיון שלא ביישו בפניו, והחושד בכשרים מפני שחושב שאין בזה חטא והוא עון פלילי שמשים בלבו אדם כשר לבעל עבירות וה' דברים מעכבין את התשו' שאפי' רוצה לעשות תשו' לא יוכל לעשותו ואלו הן המקלל את הרבים, שזה לא ידע ממי ישאל כפרה וחולק עם גנב שלא ידע למי יבקש המחילה ולמי ישיב הגניבה והמוצא אבידה ואינו מכריז עליה שזה כשישוב לא ידע למי יחזיר והאוכל שוד עניים והטעם בזה מפני שהם גולים מעיר לעיר ולא ידע למי יחזיר והמטה דין בשביל שוחד ולא יתן אל לבו לכמה עולה הטייתו ועוד שמחזיק יד הרמאי ומחטיאו ומהן ה' דברים שנועלין דרכי התשו' וכל מי שעושה אותן אין חזקתו לשוב והן הפורש מדרכי ציבור ונר' פירושו שהוא פורש כשהצבור נסכמים לעשות דבר מצוה או תקנה והוא אינו נסכם עמהם אלא פורש מהסכמתם והר"מ פי' בספר שופטים בענין אחד ואנו ג"כ פירשנו בו פי' אחר בח"ג וי"מ כי מי שאינו רוצה להסכים עם הצבור פעמים יתבטלו בשביל כך לעשות תקנה או המצוה ונמצא זה גורם תקלה לרבים והחולק על דברי חכמים שאותו מחלוקת גורם לו שפורש מהן ולא ידע דרכי התשובה והמלעיג על המצות ומתוך שאינו מכיר ערכם ודאי לא ישוב מעבירה זו ומבזה רבותיו או אבותיו ושונא התוכחת שכל אלו לא יקבלו התוכחת ולא ישובו גם אם יוציאום הרי שמצינו עשרים דברים ויש ד' שעונשן גדול עד שאין מספיקין בידו לעשות תשו' והן מחטיאי הרבים והמטה חבירו לדרך רעה כגון מסית ומדיח והרואה בנו בתרבות רעה ואינו מוחה בידו, וכל מי שבידו למחות ואינו מוחה, והאומר אחטא ואשוב לפני שנעשה לו כהתר ובכלל זה האומר אחטא ויו"ך מכפר שזה עון גדול יותר מהפושע דהתם יצרו תקפו וחוזר לית דין ולית דיין אבל זה שמאמין בעונש ושכר ומאמין הדין וסומך על הכפרה של תשו' או יוה"ך ואם לא היה זה סומך בזה יכול היה לנצחו ליצרו הרי זה עון גדול עד שעונש זה יביאהו שלא יספיק לשוב. אע"פ שכל אלו מעכבין התשו' אין מונעין אותה אלא אם עשה תשו' מהם הרי זה בעל תשו' ויש לו חלק לעוה"ב.
כתיב [ש"א ב'] אם יחטא איש לאיש ופללו אלקים ואתוקם דמאן אלקים דיינא וה"ק איש לאיש ופללו אלקים ימחול לו ואם לה' יחטא מי יתפלל בעדו תשובה ומע"ט, למדנו הנה שאין יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו עד שירצה אותו והמקניט חבירו אפי' בדברים צריך לפייסו שנאמר [משלי ו'] בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך נוקשת באמרי פיך עשה זאת איפה בני והנצל אם ממון ערבת לו שיש בו לידך לך התרפס התר לו פסת היד ושלם לו ממונו ואם לאו אלא שנוקשת באמרי פיך והקניטתו ורהב רעך הרבה עליו ריעים בפיוסים וצריך לפייסו בשלש שורות של שלש שלש בני אדם שנאמר [איוב ל"ג] ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העותי ולא שוה לי, והמבקש מחילה מחבירו אינו חייב לבקש יותר מג' פעמים שנאמר אנא שא אבל תלמיד אצל רבו או גדול ממנו הולך וחוזר עד שמפייסו שהרי רב הלך אצל ר' חייא י"ב ערבי יה"כ לפייסו ולא נתפייס כדי שירד לבבל ללמוד תורה ואמרינן בגמ' דר' זירא כי הוה לאינש מילתא בהדיה הוה ממצי ליה נפשיה וחליף ואתי קמיה כי היכי דניתו ונפקא ליה מדעתיה ולישתעי בהדיה וחייב הוא שיתפייס לו דאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על פשעיו שנא' נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע וההיא דאמרי' [לעיל כ"ג ע"א] כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח הא אוקימנא בצערא דגופיה ונקיט ליה בלביה עד דמפייס ליה ואפייס ולא תקום ולא תטור בממון הוא דכתיב כדתניא איזו היא נקימה וכו'.
<h2>דף פז:</h2>
בגמ' נחלקו ר"מ ורבנן כיצד מתודין ר' מאיר אומר פשעתי עויתי חטאתי ורבנן אמרי חטאתי עויתי פשעתי וכן בדוד הוא אומר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו וכן בדניאל ואיכא מ"ד דפסק כר"מ מטעם דשתק ליה רבא לההוא דנחת והתודה כר"מ ורוב הגדולים פסקו כרבנן וכן עיקר וממה שאמר משרע"ה נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא גמרינן להתודות תחלה על החטאים אלא כך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשו' עשה זדונות כשגגות ונהגו לומר בעי"ת שבין ר"ה ליוה"כ כשמתודין וידוי זה אבל חטאנו אשמנו בגדנו גזלנו דברנו דופי העוינו והרשענו זדנו חמסנו טפלנו שקר יעצנו עצות רעות כזבנו לצנו לוצצנו מרדנו נאצנו סררנו עוינו פשענו צררנו קשינו עורף רשענו שחתנו תעינו תעתענו סרנו ממצותיך הטובים ולא שוה לנו ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו זהו הנוסח להתודות ואם התודה בענין אחר כל שהצדיק עליו את הדין יצא ויאשיה אמר [איכה א'] צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי ובתורה כתיב הצור תמים פעלו וש"ץ כשיורד לפני התיבה ביה"כ אין דרך להזכיר כל הפרטים שכתבנו שאומרים היחידים אלא דרך כלל נהגו לומר אבל חטאנו העוינו והרשענו וסרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו וגו' ובדין הוא לקצר הפרטים לפי שהוא מתודה על כל העם ואיך יפרש שום חטא ומי הוא אשר יטיל חטא פרטי מפורסם על הציבור בכלל. וכתבו הגאונים דחייב אדם להתודות מעומד וגם צריך לעמוד כשיאמר הש"ץ אבל חטאנו ואע"פ שכל אחד ואחד התודה בתפלתו, וכך אמרו בגמ' שמואל הוה קם כד מטא שלוחא דציבורא לאבל חטאנו הלכך מניה גמרינן לעמוד.
נוסח תפלה ופסוקים אשר חיברתי הנה בשביל לאומרם בימי התשובה וכולל בתוכם וידוי אשר חיבר הנשיא ר' קלונימוס זצ"ל עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית אלוה כל נשמות חי החיים ראשון ואחרון אהיה אשר אהיה ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה יגדל נא כחך להסיר ממני כעסך ורוגזך וחמתך ואפך ועברתך ויהמו נא רחמיך עלי ותחוס ותרחם עלי ועל כל עמך ישראל ופרוס סוכת שלומך עלינו והרויחנו והצילנו מכל שטן רע ומכל פגע רע ומכל מום רע ואל תתן רשות לשום אדם להרהר אחר מעשי ולא לקטרג עלי ולא על מאומה מכל אשר יש לי ומחול וסלח וכפר על כל חטאי ועונותי ופשעי ומלא כל משאלות לבי לטובה והרחק ממני יצה"ר ותדביקני ביצה"ט ותריב מריבי נפשי וקצר ימיהם (וכולם) [וכלם] ברגע ובזמן קצר ויקצרו צרותינו ובפדני מכל צרה וצוקה ומכל שמועה רעה ומכל חרפה בושה וכלימה ומכל נגף ומכל משחית ונגע ופדני מכל חולי ומכל חטא ופשע ומכל רעה ומלא ידי מעושר מתנות ידיך ושלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידי ובכל נכסי ועניני והרחב לבי ותן אורייתא וחכמתא וחסדא בלבי ובפומי ורחם עלי ועל כל עמך ישראל כרחם אב על בנים והדריכנו עמהם באורח חיים והצילני מן המות וכתבני בספר חיים טובים ותן חלקי וגורלי עם הצדיקים וסלח ומחול ותעתר לי לכפר על כל חטאתי ועונותי ופשעי שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך בין בסתר בין בגלוי בין באונס בין ברצון בין בשגגה בין בזדון על כולם אני מבקש רחמים לפניך שיהיו מכופרים ונמחלים לבל יפקדו ולא יזכרו ולא יעלו על לב לעולם ומחה תמחה אותם ברוב חסדיך כדבר שנ' מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כי גאלתיך, רבון העולמים במה אקדם פניך או מה רפואה אבקש ממך ואני סרתי מתורתך ואחרי לבי ועיני הלכתי כבן סורר ומורה הייתי ולעשות הרע לפניך נתכונתי ואני אויל ולא אבין בער ולא אדע חייב ולא זכאי רשע ולא צדיק וכל מעשים טובים לא עשיתי ועתה מתבייש אני מחטאי ומוכלם אני מפשעי ואין לי פתחון פה להתודות לפניך בושתי ונכלמתי כגנב הנמצא במחתרת מפני שגדלו אשמותי ועוני מנשוא ופשעי עצמו מספר על אלה אני בוכה ומתודה ואין לי מצח להרים ראש אליך ה' אלקי כי השיגוני עונותי ולא יכולתי לראותך כי ידעתי שכל דרכי נגדך כי אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם לפניך גלויים כל תעלומותיו וכל נסתרותיו נגדך פרושים דרכי כל אדם ומצעדי כל חי אתה חוקר אתה בוחן סתר כליות ולב אתה יודע רזי עולם וכל מחשבות אדם מבין וכל נסתרות גלויות לפניך ועיניך צופיות ברעים ובטובים ובלא חוק ובלא מספר חסדיך וצדקותיך לישרי לב ושמת תשובה לי החוטא כי אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים כי לא תחפוץ במות המת כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, על כן באתי לבקש ממך מחילה וסליחה וכפרה ושמתי חסדיך לנגד עיני כי דרכך להאריך לשבים עדיך ואליך ומודים לפניך ועוזבים פשעיהם ומתחרטים ומתנחמים עליהם ולא מכסים אותם שכן כתי' [משלי כ"ח] מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם לכן מתודה אני לפניך ה' אלקי בכפיפת ראש בכפיפת קומה בכניעת כח בחלישות חיל בשבירת לב בנמיכת רוח באימה בפחד ברתת וזיע בחלחלה ביראה ובמורא אומר אני לפניך ה' אלקי מקצת מעשי הרעים ודרכי המקולקלים ומפעלי המכוערים ולא אוכל לבררם ולפרשם כלם כי גדלו מנשוא ועצמו מספר ואע"פ שאני עז פנים וקשה עורף ומצח אשה זונה היה לי איך אעיז פני ואקשה ערפי לומר לפניך צדיק אני ולא חטאתי אבל אמנה אנכי חטאתי לה' אלקי ישראל ופשעי אני מזכיר ואת חטאי אני מכיר אבל אשמתי ולבי ברוב זדוני אשם לה' אבל בגדתי ותלך נפשי בדרכי גופתה ותרא בגובה אחורה אבל גזלתי ולא פחדתי מאל שונא גזל אבל דופי דברתי ולשוני במקום יופי תתן דופי אבל העויתי ועברתי חוק וחטאתי יודע למרחוק אבל הרשעתי ובריתך הפרתי אבל זדתי והייתי לאיש מדון לץ המטה פרח הזדון אבל חמסתי ועצמי ובשרי חמסי ושארי אבל טפלתי שקר ושחתתי לאין חקר טפלו עלי שקר אבל יעצתי רע והייתי חושב מעל יועץ בליעל אבל כזבתי ופי האמת הולך רוח ושקר כזב אבל לצתי ונתחברתי עם אנשי לצון והיו לי לרצון אבל מרדתי ומדרך האמת הטתי כי מרה מריתי אבל נאצתי ולבי אוהב חמס וירא ה' וינאץ אבל סרתי לעצמי אני קורא בן סורר ומורה אבל עויתי ודרכי עיניתי לנפשים ידועים בקרבה רוח עועים אבל פשעתי ולבי סר מאנשי אמונים ואת פושעים נמנה אבל צררתי ופשעי צדוני בנכליהם כי צוררים הם אבל קשיתי עורף ולמלמדי מחרף ולאיש תוכחת מקשה עורף אבל רשעתי ובמכון לבי אוצרות פשע שמה הרשע אבל שחתי וגוי גוה עד להשחית חבר הוא לאיש משחית אבל תעתעתי ורעיוני משתעשעים במעשה תעתועים אבל תיעבתי והייתי מתגאל בכל התועבות האל, וסרתי ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לי ואתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי, ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור, אבא בגבורות ה' אלקים אזכיר צדקתך לבדך, נכון לבי אלקים נכון לבי אשירה ואזמרה יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך, שובה ה' חלצה נפשי הושיעני למען חסדך, ממלכות הארץ שירו לאלקים, זמרו ה' סלה, ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה, אמרת לה' אדני אתה טובתי בל עליך, למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה, האל הנותן נקמות לי וידבר עמים תחתי, קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי. טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, נדבות פי רצה נא ה' ומשפטיך למדני, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו, רחום וחנון ה' ארך אפים וגדול חסד, בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה', ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל, מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך, שפטני כצדקך ה' ואל ישמחו לי אויבי, לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם, מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, חי ה' וברוך צורי וירום אלקי ישעי, זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה, קראתי בכל לב ענני ה' חוקיך אצורה, ה' צבאות עמנו משגב לנו אלקי יעקב סלה, ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך, ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. (נשלמה התפלה והוידוי והפסוקים).
